על פנינה אדריכלית

במגזין “עיצוב” של מעריב , 19.5.2008, כותבת נועה ברק , תחת הכותרת “לא בתים וכן יער”, על בית במצפה אבירים שהיא מכנה אותו “פנינה אדריכלית”. הבית נמצא בתוך חורש ים תיכוני טבעי שבו ממוקם מצפה אבירים, ומשקיף על רכס המירון. זהו בית קטן מידות באופן יחסי, 140 מ”ר בקומה אחת, וסביבו גינת תבלינים ועצי פרי. הבית תוכנן לבני זוג בשנות השישים לחייהם, ואמור לשמש את הזוג ומשפחתם המורחבת בעיקר בסופי שבוע.

נועה ברק מצטטת בכתבתה את נקודת המבט של הדיירים לגבי הבית:

“חלמתי על מהפכה ארכיטקטונית, ממש קוביית זכוכית ופלדה”, מספר בעל הבית, “אבל זה היה ממש לא פרקטי ויקר, אז ירדנו מזה. כך התגבש הרעיון לבנות בית פשוט ופונקציונאלי מבפנים, ומבחוץ, מרובע, בלי פנטזיות ובליטות. הצבע הצהבהב של הקירות חיצוניים והפנימיים, בשילוב של החורש, עצי הפרי ששתלנו ואלמנטים קישוטיים ממפעל הקרמיקה של הארמנים בירושלים, יצרו בית ים תיכוני שהולם את הנוף.

“הבעיה היא שכשאינך פוגע בנוף ולא משטח את המדרון, אתה משלם מחיר. על אף שאנחנו מסכימים לתפיסה הזו, המשמעות היא שבחלק מן המגרש, בעיקר בגלל הגיל, איננו משתמשים כלל בגלל קשיי הטיפוס. בדיעבד, אולי היינו מוותרים לברכיים שלנו יותר. יכולנו לבנות בית גדול פי שניים, אבל בחרנו לא לעשות זאת. לא נאה לבנות ארמונות במקום כזה. הבית נהדר בפשטותו. הוא בית לא יהיר”.

לגבי התפיסה התכנונית, מצטטת נועה ברק, את מיכל רוזנצויג-גופר, האדריכלית:

“התוואי היה לא פשוט. המגרש היה משופע, וממוקם בתוך חורש טבעי. השיפוע נוצל כך שהכניסה האחורית בתוך הקרקע, ואילו הקדמית מוגבהת ומאפשרת תצפית יפה לנוף. יתרה מזו, הבית מוקם כך שלא יפגע בעצים. רצינו למקם את חדר המגורים מול הנוף, אך כיוון שזה המפנה הדרומי הפונה לכביש, גם היה צריך להרחיקו מהכביש ובה בעת לשמור על מרחק סביר מבתי השכנים הסמוכים.

“באשר לפן האקולוגי, היה רצון ליצור בית שידרוש כמה שפחות אנרגיה. הבית בנוי בקירות כפולים כשאויר כלוא ביניהם, זגוגיות כפולות בחלונות, בידוד טוב בגג, שימוש בטיח צבע ‘נושם’, הצללה על החלונות ועל הפתחים בצד הדרומי, המאפשרת כניסה של שמש נמוכה בחורף, ומונעת שמש ישירה בקיץ. שימוש בחימום תת-רצפתי בשילוב ריצוף אבן, שהוא חסכוני ביותר, ושימוש בחמרים זמינים ועמידים לצמצום עלויות אחזקה עתידיות”.