רוב האנשים רגילים לחשוב על החללים והפונקציות בבית, בדפוסי חשיבה הדומים לבית שבו גדלו .

מיקום החדרים, גודל החדרים, השימוש בהם – לקוחים בהווה מזכרונות העבר. נבדוק כאן שני חללים בבית הקרובים בדרך כלל פיסית אחד לשני: ה”סלון”, ופינת האוכל, ונראה איזה שינויים תפקודיים חלו בהם, וננסה לחשוב מה עושים.

ברוב הבתים בישראל, קיימת פונקציה הנקראת “סלון”. שטח הסלון הינו כ-20-30% משטחו הכולל של הבית. האם ה”סלון” נחוץ במתכונתו ובגודלו הנוכחיים?

בין אם אנו מבחינים בכך, ובין אם לא, עם חלוף השנים, ברוב הבתים הישראליים ה”סלון” איבד את תפקידו העיקרי והמרכזי בבית. הצורך ב”סלון” לא עבר עדיין מהעולם לחלוטין, אך הולך וקטן מספר הפעמים שנעשה בו שימוש מלא. הסלון שימש בעבר כפונקציית פגישות עיקרית בבית, והווה את מרכז הבית. ה”סלון” היה המקום לאירוח חבורה גדולה של חברים או לקיום אירועים משפחתיים גדולים. כיום, ברוב המקרים, מספר הפעמים שהוא בשימוש לצורך זה – מועט. הרבה מצרכי האירוח עברו למקומות אחרים בבית: למחשב, לטלביזיה, לפינת האוכל, למטבח, או מחוץ לבית: למסעדות, לפאבים, לאולמות וכו’.. התהליך הוא איטי – אך נוכח ובועט. במשפחות צעירות, שיחות סלון, בתוך כורסאות עמוקות, כמעט ואינן מתקיימות היום בקצב החיים התזזיתי.

הקצאת מרחב כה גדול לסלון בתנאים כאלו, של מחסור בשטחי מגורים או ברמת המחירים של דירות בישראל – עשוי להיתפס כבזבוז. לעומת ירידת קרנו של ה”סלון”, כשטח עיקרי, ישנם בבית שטחים שבמהלך השנים גדל הצורך להקצות להם שטחים גדולים יותר: פינות משחק לילדים, מקומות אכסון, חדר שינה מרווח להורים שנוסף לו חדר ארונות, חדר רחצה ושירותים (אמבטיה, מקלחת, ג’קוזי), חדרי ילדים מרווחים יותר, מטבח מרווח יותר, שטח למדרגות לעלייה לקומה שנייה (בעקר בבתים חדשים או כאלה שמוסיפים להם קומה), חדר שרות/כביסה ומזווה.

הדוגמא השניה, לפונקציה בבית שנזקקת לה חשיבה רעננה, היא פינת האוכל: פונקציה זו, ששימשה בעבר רק לאוכל, הופכת אט אט לפינת המשפחה, כשהמטבח הופך למרכז הבית. השילוב של פינת-האוכל עם המטבח, בחלל משותף עם ה”סלון”, מופיע יותר ויותר כמקום המרכזי של הבית. לפונקציה זו, אפשר להעביר את הכלים שישרתו את המשפחה: מוסיקה, משחקים, כסאות נוחים, מחשב, וכד’.

מה עושים?

כדי להמנע מחשיבה דפוסית/שבלונית ולתכנן/לשפץ בית בסגנון העבר, עורכים רשימה של התפקודים המשפחתיים הנדרשים מהסלון ומפינת האוכל, מפרקים אותם למרכיביהם: לדוגמא – פגישות יומיות עם המשפחה, צפייה בטלביזיה, מקום משחקים לילדים ו/או הכנת שעורים כשנמצאים בבית, הצגת כלים יפים, תמונות, הצבת ארון ספרים, ריהוט ייצוגי וכד’– ואז מתכננים מה אפשר לשלב עם מה, איזה תפקודים לא רלוונטים לאזור הזה, איזה פעילויות יכולות לעבור למקום אחר, ומה אפשר לצרף יחד כפונקציה רב תכליתית.

לדוגמא: כדי לשמור על אופציה להגדלת שטח הסלון בעת אירועים מרובי משתתפים, אפשר לעשות זאת בעזרת מחיצה שתפתח לפונקציה אחרת באופן זמני. (מרפסת, פינת אוכל, חדר נוסף).

אפשר להפוך את כל ה”סלון” או חלקו לרב תכליתי: ניתן לשלב בו פונקציות נוספות או אחרות. אם ניקח לדוגמא את הטלביזיה: בהרבה מקרים היא איבדה את מעמדה ב”סלון” כ”מדורת השבט”. כיום כמעט בכל חדר קיים מחשב או טלביזיה. הטלביזיה גם נודדת היום במהירות לתוך המחשב. הצורך במרחב גדול לצפייה בטלביזיה, הולך ופוחת.

חשיבה על שינוי בתפקידו של ה”סלון”, נכונה לגבי תכנון בתים חדשים, וגם לתכנון בבית מגורים קיים לפני עריכת שיפוץ. אם מסתכלים היום על המרחב של מטבח/פינת אוכל/”סלון”, רואים שניתן לצמצם את השטח הכולל שלו, התופס כחצי משטח הבית, להפוך אותו לרב תכליתי, ולהעביר חלק מהמטרז’ למקומות נדרשים יותר.

כ”חשיבת על” תכנונית, יש לקחת בחשבון כי כל משפחה מתפקדת שונה בזמנים שונים. לאורך חיי המשפחה חלים שינויים בצרכים, וניתן לתכנן באופן גמיש כך שהשינויים לאורך השנים לא ידרשו הוצאות מיותרות.